הטיפול התזונתי בחולים במחלת כליות כרונית

לימור

לימור בן חיים, דיאטנית קלינית
המרכז הרפואי תל אביב
סוראסקי, איכילוב, מכון אנדוקריני

סוכרת סוג 2 היא הסוכרת השכיחה יותר, והסיכון לחלות בה עולה ככל שמתבגרים, ומגיע לשיאו בעשור החמישי לחיים. כמו בסוג 1, גם בסוג 2 הגוף מגיע למצב של עודף סוכר בדם, אך הדרך לשם אחרת: הגוף לא מפסיק לייצר אינסולין, אך בהדרגה רקמות הגוף מפתחות תנגודת לאינסולין ולא מאפשרות וויסות נכון של סוכר.

מעגל החיים של מחלת הסוכרת דורש התמודדויות שונות בכל שלב. האם נוכל להבחין בזמן בסימנים לסוכרת, וכיצד נתמודד איתם בגיל השלישי?

מחלת הסוכרת היא אחת ההתמודדויות המאתגרות של הרפואה במאה ה-21. שיעורי המחלה גדלים מדי יום ואנשים רבים חיים איתה, או בצל האפשרות לחלות בה. סוכרת, המוגדרת כמצב של עודף סוכר בדם, יכולה לגרום לסיבוכים רבים – בעיות בתפקודי הכליה, מחלות לב, פגיעות עצביות, אבדן ראייה ואפילו לפגיעה בכלי הדם, הגורמת לאיבוד תחושה בגפיים עד לכדי צורך בכריתה. הנושא מטריד ויכול להיות גם מפחיד – אך חשוב לזכור שכל הסיבוכים הללו אינם מחוייבי המציאות. אפשר לחיות עם סוכרת, לטפל בה, לעקוב ולנטר – הדבר תלוי במידה רבה במטופל, וגם בסביבתו.

איך נזהה סימנים לסוכרת?

ראשית עלינו להבחין בין סוכרת סוג 1, וסוכרת סוג 2. סוכרת סוג 1, הידועה גם בשם “סוכרת נעורים”, היא זו שתוקפת בעיקר ילדים ונוער, ולעיתים מבוגרים (לרוב עד גיל 45). היא מאופיינת בפגם בלבלב והפסקת ייצור האינסולין – ההורמון שאחראי לווסת את רמת הסוכר בדם. כך נוצר מצב של עודף סוכר בדם, ויש צורך להזריק אינסולין באופן קבוע כדי לאזן זאת – ובמקביל, להפחית צריכת מזונות הכוללים סוכר. תסמיני המחלה לחולים בסוכרת סוג 1 רבים, ונגרמים מהעלייה החדה ברמות הסוכר. הם כוללים צימאון רב ושתן תכוף, תחושת מתיקות בפה,  תיאבון מוגבר, עייפות, ירידה במשקל, הפרעות בראייה ואפילו אבדן הכרה. כשסימנים אלה מופיעים, יש למהר ולבדוק את רמות הסוכר בדם, שיתגלו בבדיקת מעבדה, כדי לדעת באיזה שלב בדיוק אנחנו נמצאים.

סוכרת סוג 2 היא הסוכרת השכיחה יותר, והסיכון לחלות בה עולה ככל שמתבגרים, ומגיע לשיאו בעשור החמישי לחיים. כמו בסוג 1, גם בסוג 2 הגוף מגיע למצב של עודף סוכר בדם, אך הדרך לשם אחרת: הגוף לא מפסיק לייצר אינסולין, אך בהדרגה רקמות הגוף מפתחות תנגודת לאינסולין ולא מאפשרות וויסות נכון של סוכר. היות שתהליך זה הוא הדרגתי, מגיע לפניו שלב של “טרום סוכרת”. לעיתים יופיעו סימפטומים בשלב זה – ירידה בתפקוד, חולשה וקושי בפעילות יום יומית. למרות זאת, לא תמיד יופיעו סימנים מקדימים. יתכן מצב בו התגובה הראשונה של ההתנגדות לאינסולין בגוף, היא ייצור-יתר של אינסולין על ידי הלבלב. במצב זה, תהיה תקופה מסויימת בה הסוכר יווסת בגוף באופן רגיל, אבל בשלב מסויים הלבלב יפסיק לייצר את עודפי האינסולין, עקב שחיקה והתעייפות. אחרי תקופה רגילה, לכאורה של טרום סוכרת שלא מתגלה – לפתע, הסוכרת הופכת לעובדה קיימת.

בבדיקות שגרתיות בקופות החולים, מצב של טרום סוכרת מתגלה כאשר בבדיקת דם בצום נעות בין  126-100 יחידות מ”ג גלוקוז לדציליטר דם; ו6.5%-5.7% המוגלובין מסוכרר (HgA1C) בדם. רמות גבוהות מאלה – נכנסות כבר להגדרת “סוכרת”. היות שהאינסולין עצמו לא נבדק, אי אפשר להבטיח כי מצב הטרום-סוכרת יאובחן בזמן.

על כן, חשוב כל כך לנקוט באמצעים מניעתיים. בכל גיל, נרצה להיות חכמים, ולא להגיע אפילו למצב של טרום סוכרת – ובמיוחד בגיל השלישי. הדרך לעשות זאת היא השילוב המקודש: תזונה ופעילות גופנית. מחקרים מוכיחים שוב ושוב את הקשר בין סוכרת ומשקל עודף. תפריט שבועי שמבוסס על התזונה הים תיכונית הוא המומלץ ביותר – תפריט עשיר בירקות, קטניות, אגוזים ושמן זית ודל במזון מעובד, סוכרים
ומזון מהחי.

ניהול המחלה

גם אם לא הצלחנו למנוע את התפתחותה של הסוכרת – המצב איננו חסר תקווה. במצב זה, חשוב
לשמור על איזון, לנטר ולנהל את המחלה, בין אם על ידי תזונה נכונה, אינסולין או טיפול תרופתי. נשים לב גם לגיל החולים. רוב האנשים חולים בסוכרת בין הגילאים 40 ל-50, והיא תלווה את שארית חייהם. כשעוברים עוד כמה עשורים, ניהול המחלה משתנה. סוכרת בגיל השלישי, היא הרבה פעמים כבר מחלה שמלווה את המטופל מזה 20 או 30 שנה ואז צריך לקחת בחשבון גורמים שמתווספים למשוואה. חלק מהחולים מקבלים כבר שנים רבות טיפול באינסולין, ועד כה הגיבו לו טוב – אבל בגיל השלישי נגלה כי בשילוב עם תזונה לא מתאימה, האינסולין עלול לגרום לחולשה, בלבול, עילפון או מקרים קיצוניים יותר. בנוסף, סיבוכי הסוכרת חמורים יותר בגיל השלישי. אם אדם בן 50 מגיב בצורה מסויימת לבעיות צפויות כמו מחלות לב וכליה, הרי שבגיל השלישי, בעיות כאלה יכולות להיות בעלות השלכות חמורות אפילו יותר.

בנוסף, עלינו לתת תשומת לב מיוחדת לנושא החסרים התזונתיים אצל קשישים. הרבה מטופלים שנמנעו ממאכלים מסוימים במהלך השנים בגלל מגבלות הסוכרת, עלולים לפתח בגיל המבוגר חוסרים תזונתיים. מחקרים חוזרים ומגלים כי קשישים רבים לא מקבלים מרכיבים חשובים הנחוצים לגוף, כמו סידן, ויטמין D וחלבון. אצל חלקם יהיה ביטוי חיצוני לתופעה, בצורה של תת משקל – אבל גם קשישים בעלי משקל תקין ואפילו עודף משקל, עשויים לסבול מחסרים תזונתיים. יש מספר סיבות  לתופעה זו: החל בחיים לבד, קושי בהכנת מזון, ועד לקושי בלעיסה. בגיל המבוגר, הגוף, לעיתים קרובות, זקוק דווקא ליותר מאגרים כדי להתמודד עם האתגרים החדשים של הגיל, וכך נוצר מצב בו הקשיש נדרש ליותר מזון – ואוכל דווקא פחות.

כשהבעיה הזו נפגשת בסוכרת, האתגר התזונתי מורכב. יש צורך לדאוג לתזונת הקשיש מבלי להעמיס בסוכרים, ולחפש אחר פתרונות אחרים – כמו למשל, מזון רפואי מופחת פחמימות ועשיר בחלבון.

לדף מוצר גלצורנה פלוס 

אולי יעניין אותך גם